זו העיר עם שיעור השמנת היתר בילדים הגבוה בישראל

=אחרי אשקלון מדורג אזור הגליל המערבי, עם השמנת יתר בקרב 12.2% מהילדים בני שבע. בנצרת והכפרים נרשם שיעור של 11.8%, בבת ים 11.3% ובאזור המפרץ 10.9%.

מנגד, לצד בני ברק, נרשמו שיעורים נמוכים יחסית ביהודה ושומרון — 5.1%, בבית שמש — 5.8% וברחובות — 6.4%.

גם בין קבוצות האוכלוסייה ניכרים פערים: בחברה הערבית עמד שיעור השמנת היתר בגיל שבע על 10.8%, לעומת 5.8% בחברה החרדית.

בקרב בני 14–15 ירד שיעור השמנת היתר מ־13.2% בשנת 2023 ל־12.6% בשנת 2025. עם זאת, גם בגילים האלה ניכרים הבדלים בין ערים ואזורים.

בנתוני הנערים, הגליל המערבי נמצא בראש הרשימה עם 18.1%, ואחריו אשקלון עם 17.4%, באר שבע עם 16.4% ובת ים עם 15.6%. בירושלים נרשם שיעור של 14%. השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו בהרצליה — 9.1%, ובמודיעין — 9.6%.

גם בקרב נערות, אשקלון, באר שבע ובת ים נמצאות בצמרת הדירוג, ואילו הרצליה, מודיעין ובני ברק נמנות עם המקומות שבהם נרשמו שיעורים נמוכים.

בקרב בני 20–64 נמשכה העלייה בשיעורי השמנת היתר. אצל נשים עלה השיעור מ־27.4% בשנת 2024 ל־27.9% בשנת 2025. אצל גברים נרשמה עלייה מ־24.2% ל־24.6%.

הפער החברתי־כלכלי בולט במיוחד אצל נשים: בקבוצה הנמוכה ביותר עמד שיעור השמנת היתר על 36.8%, לעומת 19.1% בקבוצה הגבוהה ביותר — כמעט פי שניים. אצל גברים הפער היה קטן יותר, אך עדיין משמעותי: 27.3% לעומת 19%.

גם מקום המגורים מלווה בהבדלים. בנגב המערבי נמצאה השמנת יתר בקרב 33.6% מהנשים, לעומת 17.3% בתל אביב.

בקרב גברים נרשם השיעור הגבוה ביותר בבני ברק — 30.7%, ואחריה בית שמש עם 29.5%. בתל אביב עמד השיעור על 15.6% וברמת גן על 18.3%. כך, ערים שבהן נרשמו שיעורים נמוכים אצל ילדים אינן בהכרח בתחתית הדירוג גם בקרב מבוגרים.

בקרב בני 65 ומעלה, בנתונים שהוצגו לשני המינים יחד, נרשמו שיעורים גבוהים בנגב המערבי — 36.4%, ובגליל ובעמקים — 36.1%, לעומת 22.4% באזור תל אביב והמרכז.

הדוח מצביע על שכיחות גבוהה במיוחד של השמנת יתר בקרב אנשים עם סוכרת בני 20–64. לפי החלוקה שהוצגה בדוח, 30.7% נמצאים בקטגוריית השמנת יתר ו־20.7% נוספים בקטגוריית השמנת יתר חמורה, המוגדרת כאן כ־BMI של 35 ומעלה. יחד מדובר ב־51.4%, לעומת 50% בשנת 2024.

השמנת יתר חמורה שכיחה יותר בקרב נשים עם סוכרת מאשר בקרב גברים: 25.7% לעומת 16.2%. בקרב נשים עם סוכרת מהקבוצה החברתית־כלכלית הנמוכה ביותר, השיעור מגיע לכשליש, לעומת 18.6% בקבוצה הגבוהה ביותר.

בקרב אנשים עם סוכרת בגיל המבוגר יותר נרשמה דווקא ירידה קלה בשיעור ההשמנה: מ־38.2% בשנת 2024 ל־37.8% בשנת 2025. הנתונים לבדם אינם מאפשרים לקבוע מה גרם לשינוי, או לייחס אותו לשימוש בטיפול תרופתי מסוים.

פרופ' נחמן אש התייחס לממצאים ולפערים שעלו בדוח: "לאחר שנים של אתגרים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים, חשוב לזכור שמערכת בריאות חזקה אינה נמדדת רק ביכולתה להתמודד עם מצבי חירום, אלא גם ביכולתה להעניק שירותי בריאות איכותיים, נגישים ושוויוניים לכלל האוכלוסייה, בשגרה ולאורך זמן".

לדבריו, "הפערים בבריאות בין קבוצות אוכלוסייה, בין אזורים גיאוגרפיים ובין מעמדות חברתיים־כלכליים אינם גזירת גורל". הוא הדגיש את הדאגה מנתוני ההשמנה בילדים וקרא להשקעה בתשתיות ובכוח אדם, לחיזוק רפואת הקהילה ולהרחבת שירותי המניעה והגילוי המוקדם.

אש הוסיף כי יש להעניק לבריאות הציבור מקום מרכזי בסדר העדיפויות הלאומי, והודה לקופות החולים, לפרופ' רונית קלדרון־מרגלית ולצוות התוכנית על עבודתם במדידה ובזיהוי הפערים.

ד"ר ענבל מוזס, מנכ"לית מרכז גושן לקידום בריאות הילדים בישראל: "בעיית ההשמנה היא אירוע לאומי דרמטי ומתמשך. הדרך להתמודד איתו מתחילה בילדות. על שר הבריאות הבא, הממשלה והכנסת החדשה להתמודד באופן דחוף עם מגיפת ההשמנה. אנחנו קוראים לרפורמה מקיפה, והקצאת משאבים בהולה הכוללת: צמצום דרסטי של סוכר במשקאות, חינוך מקיף לאורח חיים בריא, מערך הסברה לאומי להורים וילדים. כולנו חייבים להבין: ילדים לא בריאים הופכים למבוגרים לא בריאים. וזה עולה בחיים ובדמים".