קרוי התיישב במלבורן והחל להרצות פילוסופיה באוניברסיטת לה-טרוב.
אט אט החל להתרחק מן האובייקטיביזם של ראנד.
מאז ומתמיד נוטה היה לתת פרשנות משל עצמו לדוקטרינות האובייקטיביסטיות, אולם באוסטרליה החל לדגול בתיאוריה הסוליפסיסטית, לפיה אין קיום מלבד קיום ה"אני" וטען לקיומה של נפש אל-מותית המתגלגת מגוף אחד למשנהו. קרוי המשיך אמנם לשלם מס שפתיים לאובייקטיביזם, וטען שאינו בא אלא להכניס תיקונים מעטים להגותה של ראנד, אולם למעשה, השתנו אמונותיו מקצה לקצה, ומרציונליסט אדוק, הפך קרוי למיסטיקן.
את אמונותיו החדשות פרס בספרו השני - "הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה", אשר ראה אור בישראל בעזרתו ומימונו של דן בן-אמוץ.
מעמדו של קרוי כפילוסוף עברי חשוב נחלש, וקהל חסידיו נטש אותו.