רבים מאיתנו ודאי זוכרים את מרב לוין הודות לתפקודה בעבר כעזר המחזורי כנגדו של ארז טל. הלה הביא את לוין שתסובב קוביות או משהו ב"גלגל המזל", התוכנית לה אנו חבים בין השאר את רות גונזלס וטל מן. האם השעשועון האלמותי לשעבר תפקד כמעין גל"צ של הדוגמגישות? אולי בכיוון ההפוך. המקום היווה מעין מקפצה לכוכבות שהיו שם - במובן המוכתב על ידי כוח הכבידה, שעל פיו העלייה גבוה באוויר היא לשם הירידה והספלאש שבבריכה. מובן כי על אב המוסד, ארז טל, לא חל החוק הנ"ל, אך אין בכך בכדי לרמז על הבדלה ג'נדרית באכיפתו - נסו להיזכר בערגה היכן התחילה הקריירה של ססובר לדעוך.
מלבד הכישוף שכלא את טל מן לעולמי עד בין חומות הבלו סקרין של זאפ לראשון, קרו עוד כמה דברים עצובים בסביבת "גלגל המזל". אם נרצין לרגע נוכל לציין את סיפורה העצוב של אחת הבנות שלא הפכה לבסוף לנערת הגלגל - ענת אלימלך, שנרצחה על ידי חברה לשעבר. גם סיפורה של לוין היה כנראה עצוב. כתבו עליה דברים רעים בעיתון, כתבו שהיא לוקחת סמים, שהסתובבה סהרורית בצומת רעננה או משהו כזה. חוץ מזה היא הנחתה את הגירסה הקלאוזנרית והמוקדמת לאיזה תוכנית שידוכים נידחת, שרעיונה (הגנוב מאם.טי.וי) היווה מאוחר יותר את אותו הבסיס להפקת הפאר של ערוץ 3 - "החצי השני" (והפעם ברישיון), וכמובן העשירה את עולמה הרוחני ברחובות הודו עם חבורת "אופטימיות קוסמית" של רפיק קמחי. משבר אישיות אכן נראה כבלתי נמנע.
באמת היה קשה, אך בניגוד לכל התחזיות - הפרחים לצד"ל - היא הצליחה לצלוח אותו. עכשיו, כשהיא בטח סוף-סוף שלמה עם עצמה, זה אומר שהיא צריכה להוציא דיסק. מותר.
"המסע הגדול" של לוין ורמי פוקס הוא מהדיסקים שאומרים עליהם שהרצועה האינסטרומנטלית בהם היא המוצלחת ביותר (באמת חביב, משהו בסגנון מייק אולדפילד פוגש את ד"ר שקשוקה). מעבר לזה הוא לא ממש מעניין. נעשה ספרינט: הלחנים שפופים, המילים מביכות, ההפקה דלוחה, לוין זמרת עד לנקודה מסוימת - אבל מתרגלים, כך שאי אפשר לחבוש לאלבום הזה כתרים של זבליות יוצאת דופן, הגם שהוא רדוד.
הוציאו את האוטריווין - עדיין לא. ברשימת השירים ישנו ממצא מעניין, שמחזיר אותנו לחלק שתפס את מרב המקום ברשימה זו - הלא הוא המימד האנושי. טוב, טוב, בסדר - הצהוב. זהו השיר שנקרא "מעגל המזל", וש"חושף פן נוסף של 'חיי הזוהר'", כך לפי הקומוניקט. ובכן, לפי דעתי השיר, בו נפתחת לוין ומספרת את סיפורה העצוב של הילדה המבולבלת, נערת המזל, שקונים לה שמלה בכיכר המדינה והיא עדיין עצובה (וכאן אני לא יכול להתאפק ומכניס ציטוט: "יקרעו לה ת'צורה/ לעיתון ילך פצצה/ אבל משהו בה נפצע"), מעיד אמנם על "חיי הזוהר" ועל יכולתה המסוימת של הנערה בכתיבה, אולם מלבד זאת משיג עוד משהו. בפריסתה את הרקע למשבר החמור שפקד אותה, לוין לא רק מציגה את עצמה באור מגוחך, אלא גם נותנת לי לגיטימציה מלאה לבזבז את הזמן של כולנו, ולהתעסק בפניכם בחומר המטופש הזה, שבמצב הרגיל לא הייתי נוגע בו עם מקל. עכשיו תלחצו על הבאנר.