ביהמ”ש: ”יש לשרש את תופעת תביעות הכזב בתחום נזקי הגוף”

lt/pgt

ltpgt
השופט קבע כי התובע נפגע לפחות 11 פעמים בתאונות דרכים, ובגין חלק מהן קיבל פיצוי כספי או תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי. בנוסף התברר, כי אמו של התובע, שהיא אחות בבית החולים שאליו פנה התובע לרוב, לקחה חלק פעיל בפניותיו.
lt/pgt

ltpgt
התרשמותו של השופט היתה, כי לתובע יש "נטייה להיות מעורב בתאונות דרכים", הכרוכות בתביעות פיצוי בשיעור שקשה מאוד לישבו עם ההסתברות הסבירה לכך.

lt/pgt

ltpgt
כן קבע השופט כי התובע מאופיין ב"זיכרון סלקטיווי ביותר", שכן לא זכר כמעט כלום ביחס לתאונות שנפגע בהן, אשפוזים שאושפז, סיוע משפטי שהושט לו, ואפילו לא תשלום של עשרות אלפי שקלים שקיבל בתיק קודם בגין תאונת דרכים שגם בה נפגע.
lt/pgt

ltpgt
לאור התרשמותו, פסק בית המשפט כי גרסת התובע, כאילו נפגע בתאונת דרכים, אינה אמת. בדחותו את התביעה, השית השופט על התובע "הוצאות לדוגמה" בסך 50 אלף שקל - 35 אלף שקל לטובת הנתבעת, והיתרה לטובת המדינה.

lt/pgt

ltpgt
בפסק הדין מונה בית המשפט שורה של נימוקים המצדיקים פסיקת הוצאות גבוהות כגון אלה, ובהם:
lt/pgt

ltpgt
א. תביעות כוזבות נגד חברות ביטוח הפכו למכת מדינה, במיוחד בולט הדבר בתחום של תביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
lt/pgt

ltpgt
ב. כנגד מכה זו נאלצות חברות הביטוח לנקוט אמצעי הגנה - דבר הכרוך בהוצאות המקבלות ביטוי בחיוב המבוטחים בפרמיות הולכות וגדלות.

lt/pgt

ltpgt
ג. תוצאת לוואי נוספת היא יחס פחות נוח ויותר חשדני כלפי ציבור המבוטחים, וכן עיכוב וסרבול רבים יותר בסילוק התביעות המוצדקות.
lt/pgt

ltpgt
ד. העומס בבתי המשפט, העמוסים ממילא, גדל עוד יותר. גם בעניין זה, הציבור משלם את המחיר, הן במובנו הכספי והן בבזבוז הזמן השיפוטי, היורד לטמיון בבירור תביעות פיקטיוויות על חשבון הזמן העומד לצורך בירור מחלוקות אמיתיות.

(ת.א. 2715/98 ג'והני שאער נ' "אריה" חב' לביטוח).
lt/pgt