את אל פצ'ינו אני אוהב לראות בסרטים. נגד זה אין לי מה לעשות. עם אל בתפקיד דובי גל אפילו "מלך הסלים 2" היה הופך לסרט סביר פלוס. זה התחיל אצלי ב"סנדק", עבר ב"דרכו של קרליטו", "פני צלקת" כמובן, ועוד רבים וטובים. שימו קורט אל פצ'ינו בהפקה, ותקבלו אחלה סרט. טוב, אולי חוץ מ"ג'יגלי", אבל עד שאל מגיע ל"ג'יגלי" הסרט כבר נמצא במוות קליני ולא נשאר הרבה מה לעשות. ולענייננו.
בעיה ראשונה: "יחצ"ן במלכוד" נשמע כמו סרט סוג ט', שאפילו בכבלים לא היו משדרים. תרגום ישיר ל"People I Know" היה עובד אותו דבר בדיוידימטים, וגם נשאר נאמן לרוח הסרט.
ובכן, אל פצ'ינו, בתצוגת משחק מרשימה כהרגלו, נכנס לדמותו של איליי וורמן, יחצ"ן ניו יורקי מזדקן בסוף דרכו, שברקורד שלו נמצאים ג'ימי קרטר, מרטין לותר קינג ואפילו ביל קוסבי, ושהגיע לעיר הגדולה מג'ורג'יה. הוא מטביע את עצמו בסמים חוקיים ואלכוהול, הכל עם מרשם שהוא מקבל מהרופא שלו, סנדי נאפיר (רוברט קליין המצוין), כדי למחוק את ההשפלות היומיומיות שהן מנת חלקו כאיש יחסי ציבור שצריך להיות נחמד כל הזמן כשכולם מסביב דורכים עליו, וכהגדרתו "מנגב לכולם את התחת". ואם זה לא מספיק, אז הוא גם גיי, גם יהודי, וגם בעל יצר הרס עצמי גדול לפחות כמו זה של מדינת ישראל.
הסרט מתרכז ב-24 שעות מחייו של וורמן, שמתחילות בפרמיירה להצגה שהוא מיחצ"ן, ממשיכות במשימה שמסתבכת לכדי רצח, ומסתיימות בערב למען מהגרים לא חוקיים. חוץ מזה מקבלים גם את קים בסינג'ר בהופעה הזויה משהו, בתפקיד הזוי לא פחות כויקטוריה גריי, אשתו של אחיו שהתאבד לפני שלוש שנים, המגיעה מג'ורג'יה כדי לעשות לו ילדים ולהציל אותו מעצמו.
"יחצ"ן במלכוד" כשל בקופות בארה"ב (בערך 150 אלף דולר, לא כיסה אפילו את אל) וכשל קצת פחות באירופה (מיליון וחצי). אצלנו הוא לא הגיע בכלל למסכים, ולאור התוצאות העגומות בחו"ל קשה להאשים את המפיצים. למרות זאת טוב שהוא הגיע בפורמטים אחרים, כי זה סרט שיכול בהחלט להעביר שעתיים בכיף. נתקלתי בו לראשונה ממש לפני שנכנס צום מסוים, ולא נשאר אפילו די.וי.די אחד בבלוקבסטר. עברתי בחוסר חשק בולט לאגף הוידאו והופתעתי לגלות סרט של אל פצ'ינו שאני לא מכיר. אז נכון שזה לא "אחר צהריים של פורענות", אבל היה בסדר גמור ועשה בדיוק את מה שציפיתי שיעשה - דהיינו העביר שעתיים.
ואגב, גרסת הדי.וי.די של הסרט לא מוסיפה שום צ'ופרים נוספים על גרסת הוידאו. יכלו לזרוק איזו עצם.