הצרעת על חשבון הבית

כיצד יש להתייחס לסיפור המוזר הזה? ניתן לומר כי החיים בעבר היו חיים רוחניים יותר - כל שפחה על הים ראתה מה שיחזקאל בן בוזי ודן מרגלית לא ראו (קריעת ים סוף) - וצרעת על הנפקת דברים סרי טעם היתה דבר תדיר ולחלוטין בלתי מפתיע. על פי דעה זו, החיים בזמן המקרא היו אחרים לחלוטין מחיינו אנו, גם במישור הפיזיולוגי. תפקידו של הכהן במרקם חיים מיוחד זה הוא בלעדי: ישנן מחלות שאלוהים שלח, ורק שליחו יוכל לעזור לחוטא להשיב אותן חזרה.

מי שלא מוכן לקבל הנחה כגון זו (שהרי אין לדבר סימוכין ומקבילות), יכול להביט על עירוב הכהן והצרעת באופן אחר: זה שהיו אז יותר צרעות מהיום זה בהחלט מתקבל על הדעת. גם על כך שהרפואה המודרנית לא שררה במחוזותיהם אין חולק. העניין הוא שדברים שהרפואה המודרנית שללה מאיתנו, כמו היכולת להביט על הסימביוזה היומיומית בין הגוף לנפש למשל, היו נהירים בתקופתם. אינני מקנא ברמת הרפואה של אבותינו, אבל אני מלא קנאה יוקדת באנשים שמבינים כי מכאובי הגוף - באופן כמעט אריטמתי - מבטאים מכאובים שבלב. על פי תפיסה זו הכהן הגדול אינו שליח האלוהים. הוא שליח האדם. מי שמכיר את אלוהים יודע כי רק מי שאינם משמשים כשליחיו של האל ומתפרנסים מכך, יכולים להיחשב שליחיו האמיתיים.

אם תרצו שורה תחתונה - ואני כבר לא שואל בכלל, אני בטוח שאתם רוצים שורה תחתונה. שורות תחתונות הן כל חייכם, שורות תחתונות ובית פרטי באזור מהודר - שני הפירושים גוזרים שני מודלים של כהונה: כהן כרופא אליל מטאפיזי וכהן כרופא אלטרנטיבי.

תסמונת דאום

והפעם, גולשים יקרים, אינפורמציה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'". התורה מצווה לספור שבע שבתות תמימות שבסופן חג השבועות, ולאחר חורבן בית המקדש החלו לספור את ספירת העומר לאחר תפילת ערבית. בימים אלה יש הנוהגים דיני אבלות: אין מתחתנים, אין לובשים בגד חדש ואין מעשנים יד או רגל מהחלון. הטעם לאבלות הוא 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בזמן מרד בר כוכבא. באסה.